תקצר בעברית: השימוש במודלים פסיכולוגיים חברתיים של סכסוכים ומשא ומתן רווח בקרב אנשי אקדמיה ובקרב אלו העוסקים בפרקטיקה של יישוב סכסוכים בזירה הבינלאומית במיוחד במצבי עימותים אתנו-לאומיים. מודלים אלה הלקוחים מהמציאות של קונפליקט בינאישי, בתוך משפחה ובין שכנים ומדגישים הבנה הדדית באמצעות תיאורית המגע, דיאלוג, תקשורת בין תרבותית, מחילה והתפייסות כאמצעים להגיע לשלום.למרות השימוש הרווח בתחום במודלים פסיכולוגיים חברתיים, ניתוח שיטתי של הניסיונות ליישמם במישור של סכסוכים בינלאומיים הינו דבר נדיר. רוב הספרות נוטה להתעלם מהכישלון להתייחס לסביבה הפוליטית בהם מתרחשים סכסוכים בינלאומיים. הסביבה והתנאים בהם אלו מתרחשים שונים באופן מהותי מאלו של סכסוכים בינאישיים. יתרה מכך, ניסיונות ליישם כלים פסיכולוגיים חברתיים בצורת פעילות מאזנת עוצמה, הדגשת נרטיבים, וזהויות וכיוב', לעיתים קרובות מביאה לתוצאה של החמרה בסכסוך ולא להתמתנותו. המאמר מציג ביקורת סיסטמתית לנוכח מגבלותיהם של המודלים הללו ואף מתייחס להערכת המתודולוגיות הקיימות ביישומם. המחבר קורא לביסוס סדר יום צנוע יותר ביישומה של הגישה הפסיכולוגית חברתית במישור של הסכסוכים הבינלאומיים. על סדר יום צנוע זה להיות מלווה במתודולוגיות של הערכה קפדנית מבלי להתעלם ממקומם המרכזי של מרכיבים כגון ביטחון, הרתעה וממדים מרכזיים אחרים של ניהול סכסוך ברמה הפוליטית.English Abstract: In the extensive growth of academic publications and related activity in the realm of peace studies and efforts to resolve international and inter-group conflicts, social psychological approaches, in general, and models derived from contact theory, in particular, have occupied a central place. Assuming a common foundation based on shared human values and needs, adherents to these models emphasize mutual understanding through contact theory, dialogue, cross-cultural communications and interaction, as well as forgiveness and reconciliation, as the paths to peace.However, as will be shown in this article, theoreticians and practitioners from this school often disregard core political dimensions that differentiate such situations from interpersonal and other conflict and negotiation frameworks. Social psychological models and theories tend to reject or ignore competing meta-explanations of inter-group conflict based on the Hobbesian state of nature and “war of all against all”, while the evidence demonstrates the central relevance of such frameworks for many political conflict situations. As indicated by the ongoing clashes around the world, the sources of violent identity conflict – including inter-ethnic and inter-religious disputes – remain very potent. Harold Saunders, a former senior diplomat in the US State Department and a strong advocate and practitioner of the social-psychological approach to peace, observed that until relationships are changed, deep-rooted human conflicts are not likely to be resolved. (Saunders, 1999, p.31) However, numerous efforts to devise and implement the means to change highly conflictual political relationships have not succeeded. And in some cases, these efforts have resulted in counterproductive outcomes by adding to the intensity of the conflict, reifying negative stereotypes and distorted narratives that contribute to violent behavior and war. Images of implacable hostility are strengthened when participants in dialogues reject the legitimacy of the other side, or repeat stereotypes and conflict-promoting narratives. (Hamburger, 1994; Hanssen, 2001).Given the emphasis on social-psychological models in efforts to resolve political conflict, in general, and international conflict, in particular, the absence of systematic critiques of this approach is noteworthy. While some scholars and researchers emphasize different fundamental assumptions and models, such as game theorists (Schelling 1960, Axelrod 1984) and adherents to the liberal democratic school of peacebuilding (Mac Ginty, 2010), the peace literature has largely avoided critical analysis of social-psychological models and applications. This article is designed as a preliminary attempt towards a systematic critique.The following analysis focuses on the evolution of these models and theories, examining the theoretical assumptions, as well as the efforts to apply them in specific conflict situations and environments. Evaluation methodologies, to the limited extent that these are found, will also be considered.