תקציר בעברית: שוב ושוב שמענו בעשורים האחרונים על מותה של הפרטיות, אולם למרות ההכרזות הרבות על מותה, הפרטיות חיה ובועטת. מדינות מבקשות לאסוף מידע מוקדם כדי למנוע טרור גלובלי ומקומי ולאכוף את החוק; תאגידים אוספים מידע פרטי בשם היעילות והחדשנות ולשם המודל העסקי שלהם; התקשורת מבקשת לפרסם מידע מסוגים שונים בשם חופש הביטוי וחופש העיתונות; אנחנו מבקשים לדעת עוד על חברים; הרשתות השונות – באינטרנט וברשת הסלולרית – מעודדות אותנו לשתף ומתעקשות ששיתוף הוא ברכה. כל אלה הם אינטרסים לגיטימיים וחשובים אבל הם לא ניצבים לבד בזירה. מולם ניצבת הפרטיות שלנו, כנורמה חברתית וכזכות משפטית. כנורמה חברתית – אנחנו עדיין מתעקשים על הפרטיות גם כשנדמה לנו שהיא אבדה; גם ילדים ובני נוער רוצים פרטיות, אף על פי שלנו המבוגרים נדמה לעתים אחרת. כזכות משפטית – הפרטיות היא זכות יסוד באמנות בין-לאומיות רבות, בחוקות רבות וגם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בישראל.למרות הלחצים, הביקורות וההספדים על הפרטיות, כל אחת מאיתנו זקוקה למרחב פרטי וכל אחד צריך מקום שקט שבו אפשר לתהות, לנסות, לחשוב ולהתבטא, וגם לטעות, בלי מעקב ממשטר וממשמע. זהו מרחב שבו אנחנו יכולים להיות עצמנו, מרחב שבו האוטונומיה שלנו מתקיימת, מרחב שבו אנחנו – ולא אחרים – מקבלים החלטות לגבי עצמנו ומממשים בכך את כבוד האדם שלנו. זה המרחב שבו אנחנו מממשים את השליטה שלנו במידע על אודותינו. בהתאם, זו תפיסת הפרטיות כשליטה.המשא ומתן החברתי על הפרטיות שלנו הוא אחד המאפיינים הבולטים של החברה האנושית בראשית המאה העשרים ואחת. מאמר זו הוא ההקדמה לכרך של כתב העת משפט, חברה ותרבות, שמבקש לברר סוגיות שונות בלב הפרטיות ואת הטלטלה הדרמטית שהיא חווה בשנים האחרונות. המאמר – הקדמה לספר – מתארת בקצרה את אבני הבניין של השיח על אודות הפרטיות – המעבר לחיים מידעיים (כלומר מבוססי-מידע) וחברת המעקב; אצביע על הרקע של הדיון, שהוא הוויכוח החברתי הנמשך בדבר עצם חשיבותה של הפרטיות; אתאר את הכלים שעומדים לרשותנו להגן על הפרטיות – כלים משפטיים, חברתיים וטכנולוגיים; אשרטט בקווים כלליים תמונת מצב עכשווית של הזכות לפרטיות בדין הישראלי ושל המחקר בתחום, ואציג בתמציתיות את מאמרי הכרך. English Abstract: Repeatedly we have heard in recent years that “privacy is dead”. Nevertheless, privacy is alive and kicking. States collect data to fight terrorism and to enforce the law; corporations process data to support innovation and their business models; the media is interested in publishing data in the name of freedom of the press; we want to know more about our “friends”, and so called social networks encourage us to share data, explaining that sharing is caring. These are all legitimate interests, but they are not the only ones. As a social norm, we still insist on our privacy; as a legal right – it is protected as a fundamental human right. Despite the criticism of privacy, each of us needs a private space, where we can wonder, experiment, think and speak, as well as making mistakes, without a disciplining gaze. The social negotiation about our privacy is one of the main characteristics of contemporary society. The current volume of Law, Society & Culture (in Hebrew; abstracts in English) seeks to inquire some of the issues at the heart of this debate. This introductory chapter outlines the building blocks of the privacy discourse: the shift to informational lives, and the intensification of the surveillance society. The chapter provides an overview of the state of privacy research, and a contemporary snapshot of privacy in Israeli law.