: <br>(The Name of the Rose: Precautions and Business Judgment of Company Office Holders)

Abstract

תקציר בעברית: בתי-המשפט העסיקו את עצמם עד מאוד בשאלה אם כלל הדעת העסקי מוכר בדין שלנו, והמגמה החדישה נוטה להכיר בו כחלק מהמשפט הנוהג. לעומת זאת, קביעותיו של סעיף 253 לחוק החברות לגבי אמצעי הזהירות ששומה על נושא משרה לנקוט נותרו זנוחות כמעט לגמרי. למעשה, השניים חד המה. מאמר זה מתאר את משטר האחריות החל על נושא משרה לגבי החלטה עסקית מסויימת שקיבל ובמיוחד את מקומו ואת תוכנו של כלל הדעת העסקי בחובת הזהירות שהוא חב לחברה כביטוי לאמצעי הזהירות הנדרשים ממנו. סקירה השוואתית מקיפה מלמדת על אחידות מרשימה בשיטות המשפט המקובל, ובכלל זה בישראל, לגבי החסינות שהחלטה עסקית נהנית ממנה אם התקיימו התנאים לכך, ובהם, בנוסף למיומנות, תנאי-הסף של תום-לב כיסוד נפשי, הדרישות למידע מלא, לסבירות ולמהותיות, הדרישה לשקול חלופות רלבנטיות, ותנאי-הגבול של רציונליות. לבסוף, המאמר מצביע על כשלים המחייבים תיקון בשתי מגמות מאוחרות בפסיקה, שגילו נכונות לעיין בתוכנה של החלטה עסקית - האחת בגדרו של כלל הדעת העסקי עצמו והשנייה במסגרת שיקול דעת עסקי מוגבר, אשר קשור בתורו לדוקטרינת ההגינות המלאה.English Abstract: Israeli courts have occupied themselves with the question whether the business judgment rule is recognized in our law, and the contemporary trend tends to see it as part of it. In contrast, the stipulations of Section 253 of the Companies Law concerning the precautions that office holders should exercise have remained nearly totally neglected. In fact, the two are the same. This article describes the liability regime governing an office holder with regard to specific business decisions that he or she took and, in particular, the role and content of the business judgment rule in the duty of care that they owe to the company as an expression of the precautions expected from them. A comparative review finds an impressive uniformity among common law systems, including in Israel, with regard to the immunity that a business decision enjoys if the necessary conditions have been met, including, in addition to skill, the precondition of good faith as a mental element, the requirements of full information, reasonability, and materiality, the need to consider relevant alternatives, and the outer-limit condition of rationality. Finally, this article points to failures that need to be rectified in two recent lines of jurisprudence that have shown willingness to review the content of business decisions - one within the boundaries of the business judgment rule itself, and the other in connection with an “enhanced business judgment rule”, which in turn is linked to the “entire fairness” doctrine.